קלמנוביץ סרג'יו נ' עז' המנוח אריה קנר ז"ל ואח'

פסק דין

פתח דברים

1.בעוד ערעור תלוי ועומד על פסק דין שנתן תוקף לצוואה, מיהר היורש על פי פסק הדין של הערכאה הדיונית, רשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין את נכסי המקרקעין, אותם ירש על פי הצוואה, ומכרם לצד ג'. לימים שונה פסק הדין בערעור, ופלוני זכה כיורש נוסף על פי הצוואה בחלק מהמקרקעין. פלוני תובע לבטל את המכר לצד ג' בטענה כי צד ג', שהיה מודע להליך המשפטי התלוי ועומד, אינו תם לב.

זוהי בקליפת האגוז המחלוקת העומדת להכרעתי במשפט זה.

2.בתובענה למתן פסק דין הצהרתי שנדונה כאן, נתבקשתי להצהיר שיש למחוק את הערות האזהרה, שנרשמו בשנת 2006 בלשכת רישום המקרקעין בחיפה, שנרשמו על פי שתי עסקאות מכר של נכסי מקרקעין מהנתבעים 1 ו-2 (להלן - "קנר וצוקרמן") לנתבעים 3-4 (להלן - "גסר" ו- "חברת ד.ג.ש") וכן להורות על ביטול עסקאות המכר, ככל שהן מתייחסות למחצית הבעלות בנכסי המקרקעין, שהיא חלקו של התובע בהם.

רקע עובדתי

3.ביום 15.1.00 הלך לעולמו הוריה סורוקה ז"ל (להלן- "המנוח"). אשתו, רבקה סורוקה (להלן- "המנוחה") נפטרה ביום 7.5.01, כשנה וחצי לאחר מותו של המנוח.

לזוג לא היו צאצאים.

המנוח השאיר צוואה בעדים נושאת תאריך 23.7.96, לפיה הוריש את כל רכושו לתובע, דר' קלמנוביץ (להלן - "קלמנוביץ"), ובתנאי שהלה ידאג למחסורה של אשתו.

4.כשלוש שנים לפני הצוואה מ-1996, ב-29.9.93, נערכו שתי צוואות, שהן "צוואות הדדיות" של שני בני הזוג, לפיהן הוריש כל אחד מבני הזוג את רכושו למשנהו, כאשר בן הזוג שיאריך יותר ימים, יהיה המוציא לפועל של הצוואה של הנפטר הראשון. כן נקבע בצוואות, שאם בן הזוג לא יהיה בחיים, היורשים יהיו קנר וצוקרמן.

5.עיזבונם של המנוחים כלל משרד, שממוקם בקומה השנייה בבניין ברחוב הנביאים 20 שבחיפה והרשום כחלקה 128/58 בגוש 10857 (להלן - "המשרד") וכן דירה ברחוב תענ"ך 8 בחיפה, הרשומה כחלקה 21/13 בגוש 11212 (להלן "הדירה").

6. ההליכים להכרזת היורשים

קלמנוביץ, שכאמור, הוא היורש על פי הצוואה משנת 1996, הגיש בקשה לקיום צוואה זו (ת"ע 1121/01). קנר הגיש התנגדות לבקשה מטעמים שונים, שאין כאן המקום לפרטם. קנר אף הגיש בקשה לקיום הצוואה של המנוח משנת 1993 (ת"ע 1120/01).

בינתיים נפטרה המנוחה, ואז הגיש קנר בקשה לקיום צוואתה משנת 1993 (שתי הבקשות לקיום הצוואות משנת 1993, אוחדו בתיק ת"ע 1123/01).

כנגד הבקשה לקיום צוואתה של המנוחה הוגשה התנגדות לקיום צוואה זו על ידי אחייניותיה של המנוחה, היורשות על פי דין (ת"ע-1361/02) בטענה שהמנוחה לא הייתה כשירה מבחינה מנטאלית לחתום על הצוואה, בהיותה חולת אלצהיימר.

7.התיקים אוחדו (ונדונו בת"ע 1120/01), וכב' השופט גלובינסקי בבית משפט קמא פסק במחלוקות בין הצדדים. על פסק דינו מיום 3.5.04 (להלן- "פסק הדין הראשון") הגיש קלמנוביץ ערעור, ובית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופט פיזם) הורה על החזרת התיק לבית משפט קמא. השופט גלובינסקי שב ודן בתיק, ולאחר ששמע שני עדים נוספים, חזר בפסק דינו השני מיום 26.5.05 (להלן- "פסק הדין השני"), על קביעותיו מפסק הדין הראשון. גם על פסק הדין השני הוגש ערעור, ושוב הוחזר הדיון לבית משפט קמא (על פי החלטתם של השופטים, שטמר אב"ד, עמית ווילנר). הפעם, דן בתיק כב' השופט ברגר מבית משפט קמא (לאחר שהשופט גלובינסקי פרש מכס השיפוט). על פסק הדין מיום 3/7/06 של השופט ברגר, שאימץ את פסקי הדין של השופט גלובינסקי, חזר קלמנוביץ והגיש ערעור (ע"מ 389/06). בית המשפט המחוזי בחיפה (בפסק דין מיום 03.02.08) קיבל את הערעור ככל שהוא נגע לצוואה משנת 1996 ואישר אותה. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש להשאיר את פסקי הדין על כנם בסוגיה של צוואת המנוחה, דהיינו שאף צוואתה תקפה. התוצאה היתה כי קלמנוביץ ירש מחצית מעזבון המנוחים ואילו קנר וצוקרמן ירשו את המחצית השניה. בינתיים נפטר היורש אריה קנר, ובמקומו באה יורשתו היחידה, ורדה קנר.

8.בהתאם לפסק הדין הנ"ל, ביום 26.5.08 ניתנה פסיקתא, לפיה על לשכת רישום המקרקעין בחיפה לרשום את הזכויות במשרד ובדירה על שם קלמנוביץ ויתר היורשים (קנר וצוקרמן) בחלקים שווים, דהיינו, לקלמנוביץ מחצית מהזכויות וביתר מתחלקים קנר וצוקרמן באופן שווה (רבע מהזכויות לכל אחד).

9.כאמור, קנר וצוקרמן הם היורשים על פי הצוואה משנת 1993, וביום 3/5/04, נתן השופט גלובינסקי את פסק דינו הראשון. על פיו הוכרזו קנר וצוקרמן כיורשים.

קלמנוביץ לא ביקש עיכוב ביצוע פסק הדין, על אף שכאמור, הגיש ערעור עליו.

ביום 23.8.04 נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, זכויות הבעלות של המשרד על שמם של קנר וצוקרמן.